1907-1918: המחזות העבריים הראשונים וקבוצות דרמה קהילתית
מהגרים יהודים שהגיעו לאמריקה בסוף המאה ה -19 ותחילת המאה ה -20 יצרו קבוצות תיאטרון שהיו לרוב הדבר היחיד המשותף להן. קבוצות אלה העניקו למהגרים אלה תחושה של קהילה, תוך שהם גם מאפשרים להם לבטא את עצמם ואת תרבותם.
התיאטראות סיפקו מקום ליהודים לדבר בשפתם, יידיש, למשל. תיאטראות אלה היו גם מרכזי בילוי ותרבות מכיוון שהפיקו את כל סוגי ההצגות השונות, כגון קומדיות, מלודרמות ותעלומות.
יהודים היגרו לאמריקה ממדינות רבות ושונות כולל רוסיה פולין, ליטא, רומניה ואוסטריה-הונגריה. המשמעות היא שרבות מקבוצות התיאטרון הללו התבססו על זהות ומנהגים אזוריים.
בשנת 1909 היו נוצרים"גדודי תיאטרון"כאשר ילדים היו משחקים סצנות
שנות העשרים עד שנות החמישים: הגעתם של דרמות יידיש וגרמניות, כמו גם מחזות זמר אמריקאיים
שנות העשרים עד החמישים עוקבים אחר הדור הראשון של יהודי אמריקה, וישנן התפתחויות רבות בתרבות היהודית בתקופה זו. אחת מהן היא הכנסת דרמות יידיש ודרמות גרמניות.
היידיש הפכה לשפה פופולרית לתיאטרון בתקופה זו מכיוון שזו הייתה שפה נפוצה בקרב יהודים. התיאטרון היידי הידוע ביותר היה תיאטרון השדרה השנייה, ששכן בשדרה השנייה בניו יורק בין רחוב מזרח 12 לרחוב מזרח 15. הוא נפתח בשנת 1915 בהפקת"הדיבוק"מאת ס'אנסקי, שתורגם לאנגלית על ידי מוריס שוורץ.
לניו יורק הייתה גם סצנת תיאטרון גרמנית משגשגת, כמו בהארלם שבה היו תיאטראות כמו תיאטרון הקארנגי הקטן של הארלם וחברת תיאטרון לאפייט, שהיו
מחזאים ישראלים משנת 1948 ועד ימינו
לישראל הייתה תרבות תיאטרון שונה מאוד משאר אירופה וצפון אמריקה. הם נחשפו להרבה השפעות ממזרח אירופה, במיוחד רוסיה.
מחזאים ישראלים כותבים ב -70 השנים האחרונות, כאשר הידועים ביותר הם חנוך לוין ויהושע סובול. לוין נחשב לאחד המחזאים המפורסמים בישראל מכיוון שיצירתו לא זכתה לשבחי הביקורת רק על ידי הקהל הישראלי, אלא גם על ידי הקהל הבינלאומי באירופה ובאמריקה.
סובול כתב מחזות שסיקרו נושאים כמו השואה והחיים בישראל תחת כיבוש, במיוחד אלה שאיבדו את מולדתם. הוא נהיה יותר ויותר פופולרי ביצירתו לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967, כאשר החברה הישראלית עברה תקופת מעבר בעקבות המלחמה.
מחזאים ישראלים עדיין
